top of page

איך להתחבר לעצמך ולאינטואיציה שלך?

תמונת הסופר/ת: michal kirshenbergmichal kirshenberg

עודכן: לפני 4 ימים

את מסתכלת על החיים שלך ומרגישה שמשהו השתבש בדרך. העבודה שאת עושה, הבית שאת גרה בו, האנשים שמסביבך – הכל אולי נראה "נכון" על הנייר, אבל משהו בפנים צורח שזה לא מה שרצית. התסכול הולך וגובר: למה כל דבר כל כך קשה? למה את מרגישה לכודה בחיים שמישהו אחר כתב בשבילך? ניסית כבר הכל - עוד קורסים, עוד שיטות זימונים, עוד כלים. אבל מה אם הפתרון נמצא במקום אחר לגמרי? מה אם הכל התחיל ברגעים הקטנים, עוד בילדות, כשלאט לאט איבדנו את החיבור לעצמנו? בואי נגלה איך התרחקנו, ואיך אפשר סוף סוף לחזור הביתה ולחזק את האינטואיציה ויכולת החיבור לעצמך


"נשקי לדוד יוסי, נו..." 

"אבל אמא, אני לא רוצה!"

"אל תהיי כזאת. הוא יעלב. תהיי ילדה טובה."

נשמע מוכר? זה יכול להיות הדוד יוסי, או הטיול השנתי שממש לא רצית ללכת אליו, או השיעור הנוסף בחוג שכבר מזמן הפסיק לעניין אותך. הרגעים הקטנים האלה, שנראים תמימים כל כך, הם בעצם הצעדים הראשונים במעגל שאני קוראת לו 'מעגל הנטישה'.


איך מאבדים את עצמנו ב-23 צעדים קטנים

זה מתחיל בשקט. צעד קטן אחרי צעד קטן. "תהיי ילדה טובה", "אל תעשי בעיות", "תשתפי פעולה". ואנחנו, כי אנחנו רוצות להיות טובות, כי אנחנו רוצות שיאהבו אותנו, מתחילות לשתף פעולה. לאט לאט, אנחנו לומדות להקשיב לכולם - חוץ מאשר לעצמנו.

זה קצת כמו לאבד את חוש הטעם. בהתחלה את אוכלת מה שאחרים אומרים שטעים, מנהנת בנימוס כששואלים אם נהנית מהאוכל. אחרי זמן מה, את כבר לא זוכרת מה באמת אהבת לאכול. את פשוט סומכת על מה שכתוב בתפריט, על מה שחברות ממליצות, על מה שכולם אומרים שהכי טעים. הקול הפנימי שלך, זה שפעם ידע בדיוק מה טעים לך ומה לא, נהיה חלש כל כך עד שקשה להאמין שהוא בכלל היה שם.


מה קורה כשמאבדים את המצפן הפנימי?

וככה, בלי ששמנו לב, אנחנו מוצאות את עצמנו בעבודה שאנחנו שונאות (אבל היי, השכר טוב!), במערכת יחסים שמרוקנת אותנו (אבל מה יגידו אם נעזוב?), או בדירה שלא מתאימה לנו (אבל כולם אומרים שזו שכונה מעולה!).

אנחנו הופכות למומחיות בלדעת מה כולם חושבים שנכון בשבילנו. המנהלת במשרד, החברה הכי טובה, הפוסט האחרון באינסטגרם - לכולם יש דעה על מה אנחנו צריכות לעשות. לכולם חוץ מאיתנו.

זה כמו לנסות לנווט בים סוער כשהמצפן שלך מכוון לכל הכיוונים חוץ מצפון. את יכולה לחתור בכל הכוח, אבל בלי כיוון ברור, את פשוט מסתובבת במעגלים.


הסימנים שאת במעגל הנטישה:

את יכולה לזהות שאת במעגל הנטישה כשאת שמה לב שוב ושוב לדפוסים האלה:

- את מוצאת את עצמך אומרת "כן" כשכל הגוף שלך זועק "לא"

- ההחלטות שלך מבוססות בעיקר על מה שאחרים יחשבו

- את מרגישה שאת חיה חיים שמישהו אחר כתב בשבילך

- יש לך רעיונות נהדרים אבל את לא מעזה להוציא אותם לפועל

- את שואלת את כולם מה לעשות לפני כל החלטה קטנה

- גם כשאת עושה דברים "נכונים", משהו מרגיש לא מדויק

- הזימונים שלך לא עובדים, כאילו היקום לא שומע אותך

- את מוצאת את עצמך במערכות יחסים שמרוקנות אותך

- קשה לך להגיד מה באמת את אוהבת או רוצה


המפנה: ממעגל הנטישה למעגל החיבור

אבל יש רגע, רגע שבו משהו בפנים מתחיל להתעורר. לפעמים זה קורה בשקט - תחושת בטן קטנה שלא מרפה. לפעמים זה מגיע כמו רעם ביום בהיר - משבר שמטלטל את כל מה שחשבנו שאנחנו יודעות.

זה הרגע שבו את מתחילה לשאול את השאלה המפחידה ביותר: "מה אני באמת רוצה?"


המסע למעגל החיבור

המעבר ממעגל הנטישה למעגל החיבור הוא כמו ללמוד שפה חדשה. בהתחלה הכל נשמע מוזר ולא ברור. את מגששת באפלה, מנסה למצוא את המילים הנכונות. אבל לאט לאט, משהו מתחיל להתבהר.

זה מתחיל בדברים קטנים. אולי את סוף סוף אומרת "לא" להזמנה שאת לא באמת רוצה לקבל. אולי את מעזה לבחור בדרך שלא כולם מבינים. ופתאום את מגלה - העולם לא מתמוטט כשאת נאמנה לעצמך. להפך.


כי במעגל החיבור, דברים מתחילים לזרום. המסרים שאת מקבלת מעצמך הופכים ברורים יותר. ההחלטות, גם אם הן לא פשוטות, מרגישות נכונות. המציאות שאת יוצרת מתחילה להיראות יותר כמוך.


איך נראים החיים במעגל החיבור?

זה כמו לעבור מצפייה בטלוויזיה בשחור-לבן לצפייה בצבע. פתאום את רואה דברים שתמיד היו שם, אבל לא באמת ראית אותם. את מתחילה להבין שהקול הפנימי שלך - זה ששנים השתקת - הוא בעצם המצפן הכי מדויק שיש לך.

ואז קורה הקסם האמיתי: כשאת מחוברת לעצמך, את מתחילה למשוך אליך את האנשים, ההזדמנויות והחוויות שבאמת מתאימים לך. לא כי מישהו אמר שככה צריך, אלא כי זה מרגיש נכון בכל תא בגוף שלך.


הצעד הראשון במסע

אז איך מתחילים? איך עוברים ממעגל הנטישה למעגל החיבור? התשובה פשוטה, אבל לא קלה: מתחילים להקשיב. להקשיב באמת. לא רק למילים, אלא גם לתחושות הבטן הקטנות האלה, לרמזים העדינים שהגוף שולח, לקול השקט שתמיד היה שם, מחכה שנקשיב לו.

זה מסע שדורש אומץ, סבלנות, ובעיקר - חמלה כלפי עצמנו. כי לפעמים נטעה, לפעמים ניפול, אבל כל צעד בדרך הזו הוא צעד הביתה. אל עצמנו.

ואם את מרגישה שאת רוצה ללמוד איך להקשיב באמת, איך לזהות את הקול האמיתי שלך בתוך כל הרעש - אני כאן. כי זה בדיוק מה שאני מלמדת: איך לצאת ממעגל הנטישה ולהיכנס למעגל החיבור. איך לחזור הביתה, אל עצמך.


מוכנה להתחיל את המסע?


צפייה 10 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comentários


bottom of page